התכונה הראשונה שמדריך איכותי צריך לאחוז היא מנהיגות. מהו למעשה מדריך? (לכל נושא ולאו דווקא אימונים) מדריך הוא מורה דרך, מדריך את אנשיו ללכת בדרך הנכונה. המדריך תפקידו להוביל את אנשיו בדרך הקצרה המהירה והבטוחה ביותר. להמנע מסכנות ולזהות דרכים קצרות. לתת כתף תומכת בקשיים וחיזוק חיובי ברגעים טובים, להרים בעת משבר ולשמוח בעת הצלחה. להנהיג ברוח ולהוביל בדרך. 

על מנת להוביל בצורה הטובה ביותר ליעד מאמן איכותי בהכרח חייב להיות מנהיג.

כמאמן איני יכול לצפות ממתאמן שלי לבצע תרגיל שלא ביצעתי בעצמי ושאיני בקיא בו היטב, איני יכול לצפות לביצוע טכני מסויים בלי שאני בעצמי מבצע אותו. זה מגיע גם להרגלים, איני יכול לדרוש מהמתאמן להגיע בזמן אם אני לא מגיע בזמן או להתאמן בחגים אם אני לא מתאמן בחגים. כמאמן אישי ומנהיג למתאמני מחובתי להדגים לפני שאני דורש ולהוות דוגמא אישית ודמות להשראה.

הרבה אנשים מדמיינים מאמן אישי כדמות רס"ר משמעת קשוח שמכריח אותם לעבוד קשה, סופר לכם חזרות ולא נותן נחת. ובאמת ישנם מאמנים כאלה, אבל האמת לגבי איך מאמן צריך להיות רחוקה מזה. 

מאמן טוב דרוש אמפתיה, דרוש שידע להיות מחובר למתאמנים ולהבין מה שהם עוברים. אולי יש מתאמנים שאוהבים שקשוחים אליהם אבל יש לעשות את בצורה חכמה, כי מעטים אלה שיצליחו להתמיד בידיעה שבאים כל יום למקום שבו הולכים לסבול. אימון לא צריך להיות רק סבל, גם, אבל לא רק.

הריחוק הזה גורם לבעיה נוספת, למאמן לרוב יש מוטיבציה מוגברת משל המתאמן הממוצע וגם כוח סבל לעמוד בנפח אימון גבוה. אם במהלך כתיבת התכנית המאמן לא יקח בחשבון את הצד המנטלי של המתאמן ובעצם יתייחס לתכנון של כל מתאמן ומתאמנת כמו שהוא מתייחס לתכנון שלו, הסיכויים הם שמרבית מהמתאמנים לא יצליחו לעמוד בתכנית גם אם הם יגיעו תדיר. בתכנון סבב אימון יש לקחת שני צדדים, את הפיזי ואת המנטלי, וכל מתאמן ומתאמנת שונים אינדיבידואלית.

על מנת להגיע ליעד יש לתכנן את הדרך. כשמדברים במונחים של תכנון הרבה מאמנים ומתאמנים נכשלים בלהבין מה המשמעות. מהי תכנית? תכנית היא לא רק רשימה של כלים כמו שתכנית אימון היא לא רשימה של תרגילים לביצוע. לתכנית יש התחלה אמצע וסוף, כלומר סטטוס התחלתי, סטטוס רצוי וריאלי לסיום (כן, חייב להיות סיום ידוע מראש עם תאריך), וסדר הפעולות המדוייק להגעה לאותה נקודת סיום.

לפני שאני ניגש לעמדת השרטוטים לכתיבת התכנית אני מודד נקודת התחלה בעזרת אבחון תנועה, עליו דיברתי במאמר על האבחון. כתוצאה אני מקבל מושג ברור לגבי הדרך שיש לעבור ונפתח לי חזון לנקודת הסיום על פי נתוני ההתחלה שאספתי. אני יודע מה הליקויים ומה חומרתם, מה מידת הכושר של המתאמן ומה עברו, ובזכות כל הנתונים האלו אני יודע במה תיהיה כרוכה ההתקדמות וכמה זמן יקח כל שלב. רק אז, לאחר שאני מקבל מושג טוב לגבי כל אלה, אני ניגש לתכנן את שלבי התהליך. 

כמו שאומרים, יש מידע ויש ידע (there is data and there is knowledge), כלומר לא מספיק לאסוף מידע, יש לדעת להסיק ממנו. בזכות ההכשרות שעברתי, הידע שצרכתי מספרות ומנסיון ויכולת הסקה גבוהה, אני מרכיב את התכנית המדוייקת ביותר על פי המידע שאני אוסף על המתאמן, ומוודא שהוא עולה בכל שבוע ביכולות ושובר שיאים של עצמו בכל פעם מחדש. 

חלק מתהליך האימון כרוך בלמידה תמידית של המתאמן והתאמת התכנית אליו. האבחון התנועתי מקנה אחוז התאמה גבוה מאוד כבר בתחילת הדרך אך תמיד יש מקום לשיפור. 

באבחון אני אוסף מידע על הכשירות העכשווית של המתאמן: יכולת התנועה (ליקויים וציונים למופת), יכולת ייצור כוח, עבר אימון ועבר פציעות. 

מידע שמוכרח להדגם לאורך הדרך לרוב יהיה פסיכולוגיית המתאמן על כל רבדיה (עמידה בסטרס, יכולת ריכוז, רעב מנטלי לרדיפה אחרי יעדים, התאמה מנטלית לרמות נפח ועצימות וכו' וכו') ויכולת התקדמות בפועל ברמה הפיזית (יכולת הוספת משקל שבועית, יכולת למידת תנועות, איכות מנגנון פיצוי יסף וכו').

ככל שסבבי האימון מתקדמים כך שיטות האימון למתאמן האינדיוידואלי מקבלות דיוק רב יותר.